#06_דמיון אורתוגונלי והגריד_03.06.26

נארח את אדר' ליאור גלילי, בהרצאתה: הגריד הגדול של מנהטן: מכונת הרגולציה מכוננת החלומות של העיר המודרנית.

הופעתו של הגריד הגדול של מנהטן, מחזון עירוני שהוצע בראשית המאה ה19 ועד ליישומו המוחלט בסוף אותה מאה, היוותה בשורה תכנונית רדיקלית שלנצח שינתה את אופייה, מהותה, ושימושיה של העיר המודרנית. על אף שלא היה זה המקרה הראשון שבו מורפולוגיית הרשת מיושמת כחלק מתכנון עירוני, הגריד הגדול של מנהטן מסמן נקודת מפנה בתפישת המרקם העירוני בשל היישום הגורף של חזון טוטאלי על חלוקת עיר, כזה הנסמך על גיאומטריה קרטזיאנית המארגנת את הקרקע באופן מודולרי באמצעות שני אלמנטים בלבד: רחובות ובלוקים.

לא רק הצמצום, אלא גם, ובעיקר, האוטונומיה של הגיאומטריה כיסוד המארגן, הולידו תכנון עירוני המאופיין בהיעדר כל חשיבה קונטקסטואלית (בהקשר של טופוגרפיה, היסטוריה, ילידי המקום או המרקם העירוני שקדם לגריד) וביטול כל מימד תכנוני אקספרסיבי שאינו כפוף לגריד. אולם, בניגוד מוחלט לכוחו הממשטר-משטיח-וממשמע של הגריד הגדול של מנהטן, צמיחתה של העיר לכדי ישות חיה ואקספרסיבית, היותה כר פורה להגשמת שאיפות ותוצרים סוביקטיבים, וקיומם האינטגרלי של "אי-סדרים" בתוך תוכו של הגריד הסדור, מעידים על האיזון הפרודוקטיבי המתקיים בין היסוד המארגן של תכנית האב לבין אי הסדרים המתקיימים כחלק ממנו, אותו איזון המתואר על ידי רם קולהאס בספרו הזיית ניו יורק: מניפסט רטרואקטיבי למנהטן כ: איזון חדש בין שליטה לביטול שליטה, שבו העיר יכולה להיות בו זמנית מסודרת ונזילה, מטרופולין של כאוס נוקשה.

בהרצאה זו נבחן את האופנים בהם מייצרת תכנית האב של מנהטן את האיזון בין חוויית השליטה וחווית ביטולה ונתבונן מקרוב בבו-הזמניות של הנוקשות התכנונית וגמישות הפרטיקות של היומיום בעיר שבישרה, הגדירה והנכיחה את תופעת העיר המודרנית.

אקדים ואדון בהופעתו של הגריד כמעשה קביעת שנתות אורך ורוחב גיאוגרפיות המסמנות את המרחב, ואציע עיון ביקורתי בתבנית הגרידירון, כבסיס לדיון מהותי הבוחן את האופן שבו נתפש המרחב העירוני. לצורך דיון זה אעמיד תשתית תיאורטית, כמו כן גיאו-היסטורית, למתווה ההיפודמי האורתוגונאלי, ואציע לבחון את התבנית הרגולרית של הגריד האורתוגונאלי, החוזר על עצמו במקומות שונים ובתקופות שונות בהיסטוריה, כטיפולוגיה מרחבית המבטאת תפישה הכרתית ואת האופן שבו אנו 'יודעים' את המרחב ומבנים באמצעותה את הסביבה הבנויה. 

גלילי היא אמנית, אדריכלית, חוקרת עירונית ומחנכת, שעבודתה מתמקדת בפוליטיקה של המרחב הציבורי ויחסי הגומלין המתקיימים בינו לבין מדיה ודמיון רדיקלי. גלילי היא מרצה לאדריכלות ותכנון בקולורדו ובניו יורק. משנת 2011 עיקר עיסוקה מתמקד בהוראה ומחקר עירוני. בחמש עשרה השנים האחרונות לימדה בבית הספר לאדריכלות ואורבניזם ע"ש קורנל, בבית הספר לאדריכלות ואורבניזם ע"ש עזריאלי באוניברסיטת קרלטון, בטכניון-מכון טכנולוגי לישראל, באוניברסיטת סירקיוז, בבית הספר לאדריכלות ע"ש שפיצר בסיטי קולג', ועוד. במקביל להוראה, גלילי הייתה שותפה במרכז למחקר עירוני מתקדם של מייקל סורקין והתמחתה במשרד של שיגרו באן בניו יורק. היא בעלת תואר שני באדריכלות מבית הספר לעיצוב של הרווארד ותואר ראשון באדריכלות מבית הספר לאדריכלות של הקופר יוניון.

• 6A) Rose-Redwood, R.S. (2011). Mythologies of the Grid in the Empire City, 1811-2011. In: The Geographical Review 101 (3): 396-413

• 6B) Mazza, L. (2009). Plan and Constitution - Aristotle’s Hippodamus: Towards an ‘Ostensive’ Definition of Spatial Planning. In: Town Planning Review, 80 (2): 113-141.  Liverpool University Press.

 
הטקסטים זמינים עבורכם.ן בתיקייה. זכרו, אתן.ם מצופות.ים לקחת חלק בדיון, להעיר, לשאול, ובעיקר להנכיח את עצמכם.ן ואת מסוגלותכן.ם להגיב. הרגישו נוח להשמיע את קולכם.ן.