המעבר של בצלאל, כאקדמיה לאמנות, אל המבנה החדש במרכז העיר בירושלים מהווה נקודת פתיחה לדיון על מהותה של האמנות במרחב הישראלי כחלק מתרבות ים תיכונית. הדגש בקורס יינתן על אופני הביטוי האמנותי והזהות העצמית של אמנים ואמניות ערבים הפועלים במזרח התיכון, כולל אמנים פלסטינים הפועלים במרחב הישראלי. מצע זה יהווה בסיס לדיון בשאלת הזהות – בין מזרח ומערב, ובמקומם של קבוצות מיעוט בשיח הקיים בשדה האמנות הישראלי והעולמי. הדיון ביצירות יאפשר בחינה מחודשת של הגדרת מזרח ומערב, ובחינת ההשתייכות הלאומית או הדתית כמעצבת ציביליזציה, על פי המצע של הנטינגטון ב״התנגשות הציביליזציות״, מול האוריינטליזם של אדוארד סעיד. נבחן את דרכי המבע השונות של אמנים ואמניות, ואת מידת הביקורתיות באקט האמנותי וכיצד הדבר נתפס בעיניים זרות. בנוסף, נעלה סוגיות כגון: מרחבי הפעולה של אמנות ערבית-פלסטינית ומידת התקבלותה בתוך השדה האמנותי הישראלי; מגדר וגוף; אתרי תצוגה; קשרים והקשרים עם התרבות הערבית והאסלאמית; נופי המולדת וגבולות הלגיטימיות של הגדרת המולדת. דרך צפייה והתבוננות ביצירות השונות נפתח דיון במאוויים ורצונות ביצירה, באי ההבנות, ובצורות השונות שבהן נוצר דיאלוג תרבותי בין אמנות מוסלמית, ערבית, פלסטינית, מזרח תיכונית לבין תרבויות או מציאויות שונות. מדובר בקורס חווייתי, שיהווה מעין שער כניסה להבנת האוריינט מנוקדת מבט אמנותית.
2025?: Yes