מידע הקורס

תחום השימור הלך והתפתח במאה ה19 וה20 כריאקציה ל"הרס היצירתי" הכרוך בגישה המודרניסטית, עד הפיכתו למנגנון שימור בינלאומי בעל עצמה, המכריז על סביבות שלמות ואובייקטים כנתונים לשימור, לעתים מחמיר וקפדני ,עד כדי שיתוק התכנון.
בביאנלה לאדריכלות בוונציה 2010, הציף רם קולהאס, בCRONOCAOS ,את משבריות השיח של מה שבין שימור לפיתוח, וקרא תיגר על התאוריה והפרקטיקה אשר ממעטת להתמודד עם הדילמות והסתירות שמפגש זה מייצר. בסדק הזה מתמקם הרציונל של הקורס.
מדיסציפלינה שעוסקת בשימור מרכיבים היסטוריים ותרבותיים ומצילה מהרס שכבות היסטוריות בעיר, הפך השימור העירוני יותר ויותר, שלא במתכוון, לשותף פעיל בתהליכי מסחור וג'נטריפיקציה במרחב. לא מעט מתהליכי השימור, בעצם ההתמקדות החומרית והיזמית באובייקטים לשימור ובפוטנציאל הכלכלי שלהם, במידה רבה מחמיצים או מתעלמים מחיי היומיום של התושבים, וזונחים היבטים תרבותיים בלתי מוחשיים הגלומים במרחב. כמו כן, החלטות שימור בררניות במרחבי עימות ומחלוקת תרבותית, מוכרעות על בסיס פוליטי וכלכלי לטובת בעלי הכוח, תוך העדפת נרטיב דומיננטי, זיכרון נבחר, והזנחת שכבות אחרות, מה שמגביר ניכור אזרחי, חוסר צדק מרחבי, דילול המגוון העירוני ושחיקת הציבוריות. לרוב, פעולות של ניקיון ומחיקה מוחלות על האתר, מתוך תפיסה דיכוטומית של עבר-הווה, מסורת-חידוש, אנחנו-הם.
נשאל בסטודיו- מהו בכלל שימור? האם זהו תחום התמחות או שמא- מתודולוגיית עבודה? כיצד ראוי לגשת למרקם עירוני מורכב? או כזה שעבר טראומה? שינוי? מחיקה? הזנחה? איבוד רלוונטיות? או שמגלם ריבוי נרטיבים, סותרים לעתים? מה בין שימור, הפרטה ומרחב ציבורי?
מהו התפקיד של הקהילות המקומיות ועל מי להחליט/ה מה לשמר ומה לשכוח? מה תפקיד האדריכל/ית? האם וכיצד ניתן לאמץ סיפור רב שכבתי לשימור? כיצד התערבות חדשה מתייחסת לשכבות הקיימות? כיצד האתר, על רבדיו, עשוי לשמש כנכס ציבורי מקומי, אולי אף מנוע לחידוש ותיקון?
כיצד פעולת שימור מגלה גמישות ומשאירה מרחב לדמיון ארכיטקטוני ולפעולה אנושית?

בסטודיו נבקש למקד את הלימוד והמחקר באתר ספציפי ממנו עולות שאלות של שימור ופיתוח, כחלק מתפיסה ביקורתית תרבותית-כלכלית-פוליטית, תוך הרחבת השדה לכלול מבנים, מרקמים, אלמנטים נופיים- טבעיים ומופרים. נפנה את מבטנו אל מקומות גדושים ומגובבים או דווקא נטושים, "מתים", בתת-ניצול, במרכז העיר או בשוליה, אולי למרחבים שהאידאולוגיה שעמדה מאחוריהם פסה מן העולם, שהשימושים שלהם פג תוקפם, שחלומם נשבר, כאלו העומדים זה זמן על סף הריסה או שבמוקד דיבייט ציבורי על עתידם.

בדילמות הערכיות והפרקטיות שניצבות בפני מתכננות/ים במרחבי מורשת, טמון ליבו של האתגר התכנוני בסטודיו, שנמתח בין הבניין למרקם, בין האובייקט לשדה שלו, בין מורפולוגיה לתרבות, בין שימור להתאמה להווה, בין התחדשות לג'נטריפיקציה, בין הפורמלי לשקוף, בין המתוכנן ל"שיבוש". כל זאת נבחן, באופן קונסיסטנטי ולא לינארי, כשהמחקר ההיסטורי והתהליך התכנוני שלובים ומזינים זה את זה מתחילת הקורס ועד סופו.